פסק-דין בתיק ת"ק 7236-06-12

התובע הוא בעל הזכויות בדירה הנמצאת ברחוב ****************.

לטענת התובע ביום 24.1.2012 הוא הגיע למחסן המצוי בחצר הבית וראה כי המחסן פרוץ, המנעול שבור והדלת פרוצה בצורה ברוטאלית. נגנבו כיסאות ומכלי צבע ורוססו השמות **** ו-******.

לטענתו, לאחר בירור עם בנה של הנתבעת, אמר הבן כי אחיו עם חבריו פרצו למחסן וריססו את החצר. התובע התקשר לנתבעת וקבע להיפגש עמה ולטענתו היא הגיעה עם בריון שאיים עליו. התובע הגיש למחרת תלונה במשטרה ועוד טען כי אין זו הפעם הראשונה שבה נעשה נזק לחצר וכי הוא פנה לבעלה של הנתבעת אשר הבטיח לו שהעניין יוסדר. התביעה הינה ע"ס 1,610 ש"ח בגין החלפת דלת כולל התקנה, שני כיסאות מרופדים, שני כיסאות פלסטיק ושבעה סוגי ספריי.

הנתבעת טוענת כי ילדיה לא היו מעורבים כלל בפריצת המחסן ואין הם אחראים לנזקים הנטענים. עוד טוענת הנתבעת כי היא מתגוררת בשכנות לתובע וכי המחסן ממוקם בחצר של הבניין המשותף שבו משחקים כל ילדי השכונה. לדבריה, משטרת ישראל חקרה את התלונה ולא מצאה מעורבות מטעם ילדיה של הנתבעת והשמות שרוססו בחצר הם שמות נפוצים במגזר הרוסי.

הנתבעת טוענת כי שוחחה בטלפון עם התובע אולם זאת לאחר שהתדפק על דלת ביתה ואיים על ילדיה. היא הבטיחה לבדוק את הטענות אך לא מצאה כי ילדיה היו מעורבים בפרשה.

בעדותו אמר התובע כי לא ראה במו עיניו את ילדי  הנתבעת עושים את המיוחס להם בכתב התביעה. אכן הוצגו תמונות המראות כי רוסס השם ארתור ושמות נוספים בחצר והנתבעת אכן אישרה כי שמו של בנה הוא א' ואולם בהחלט ייתכן כי ילדים אחרים רשמו את השם ולאו דווקא בנה של הנתבעת. עוד אמרה הנתבעת כי אכן הוזמנה עם הבן למשטרה אולם הייתה חקירה והמשטרה לא מצאה שום דבר. התובע לא הביא כל ראיה מטעמו באשר לתוצאות חקירת המשטרה בעניין על אף החלטת בית המשפט למסור למשטרה במסירה אישית את בקשתו לעיין בתיק המשטרה.

הנתבעת טענה בעדותה כי מדובר בחצר פתוחה שכל אחד יכול להיכנס אליה וכי ישנם ילדים נוספים פרט לילדיה אשר כולם מכירים אחד את השני וכל אחד יכול לרשום את שמות החברים.

כפי שצוין לעיל, התובע לא ראה במו עיניו את ילדיה של הנתבעת עושים את המעשים המיוחסים בכתב התביעה.  לא יהא זה בלתי סביר להניח כי ייתכן שילדים אחרים ריססו שמות הזהים לשם בנה של הנתבעת אך עדיין אין בכך משום הוכחה כי בנה של הנתבעת או ילדים אחרים שלה, אכן בפועל נכנסו למחסן ועשו את מה שמיוחס בכתב התביעה.

לבית המשפט יש ספק האם אכן ילדיה של הנתבעת הם שהיו מעורבים במיוחס להם בכתב התביעה או שמא ייתכן שהיו ילדים אחרים אשר הם שרשמו את שם בנה של הנתבעת כמעשה קונדס. כך למשל, על המחסן מופיע גם השם איגור ולפי עדותה של הנתבעת, אין לה בן בשם זה והדבר מאשש את טענתה כי ילדים אחרים נהגו להסתובב בחצר ולא רק ילדיה של הנתבעת.

אני סבור כי לאור כל זאת לא עמד התובע בנטל להוכיח כי ילדיה של הנתבעת הם שעשו את המעשים המתוארים בתביעה וכפועל יוצא מכך לא ניתן לקבוע כי לנתבעת יש אחריות בגין מעשים אלה.

יחד עם זאת, הנתבעת מאשרת כי הלכה וצילמה את הדלת ומאחר שלא רצתה להתווכח עם התובע, הסכימה לתקן את הידית אך לא אמרה שתשלם לו על כך והתובע הסביר בעדותו כי היא סירבה לעשות כן לאור התלונה שהגיש במשטרה. לאור זאת, אני סבור כי יש לראות בנכונות הנתבעת לתקן את הידית משום הבעת נכונות למנוע ויכוחים ומחלוקות ביחס לידית בלבד,  אך אין בכך משום ראיה להודאה כי ילדיה של הנתבעת הם שביצעו את כל המיוחס להם בכתב התביעה. בנסיבות אלו, מאחר ולא הובאה כל ראיה באשר לשוויה של ידית הדלת, אני מעריך את עלותה בסך כולל של 100 ש"ח.

לאור האמור לעיל תשלם הנתבעת לתובע בתוך 30 יום 100 ש"ח.

מאחר ומרבית התביעה לא התקבלה ולא הוכחה, יישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתנה היום, כ' טבת תשע"ג, 02 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: